Isaiah 14

כי ירחם יהוה את יעקב ובחר עוד בישראל והניחם על אדמתם ונלוה הגר עליהם ונספחו על בית יעקב:

ולקחום עמים והביאום אל מקומם והתנחלום בית ישראל על אדמת יהוה לעבדים ולשפחות והיו שבים לשביהם ורדו בנגשיהם:

והיה ביום הניח יהוה לך מעצבך ומרגזך ומן העבדה הקשה אשר עבד בך:

ונשאת המשל הזה על מלך בבל ואמרת איך שבת נגש שבתה מדהבה:

שבר יהוה מטה רשעים שבט משלים:

מכה עמים בעברה מכת בלתי סרה רדה באף גוים מרדף בלי חשך:

נחה שקטה כל הארץ פצחו רנה:

גם ברושים שמחו לך ארזי לבנון מאז שכבת לא יעלה הכרת עלינו:

שאול מתחת רגזה לך לקראת בואך עורר לך רפאים כל עתודי ארץ הקים מכסאותם כל מלכי גוים:

כלם יענו ויאמרו אליך גם אתה חלית כמונו אלינו נמשלת:

הורד שאול גאונך המית נבליך תחתיך יצע רמה ומכסיך תולעה:

איך נפלת משמים הילל בן שחר נגדעת לארץ חולש על גוים:

ואתה אמרת בלבבך השמים אעלה ממעל לכוכבי אל ארים כסאי ואשב בהר מועד בירכתי צפון:

אעלה על במתי עב אדמה לעליון:

אך אל שאול תורד אל ירכתי בור:

ראיך אליך ישגיחו אליך יתבוננו הזה האיש מרגיז הארץ מרעיש ממלכות:

שם תבל כמדבר ועריו הרס אסיריו לא פתח ביתה:

כל מלכי גוים כלם שכבו בכבוד איש בביתו:

ואתה השלכת מקברך כנצר נתעב לבוש הרגים מטעני חרב יורדי אל אבני בור כפגר מובס:

לא תחד אתם בקבורה כי ארצך שחת עמך הרגת לא יקרא לעולם זרע מרעים:

הכינו לבניו מטבח בעון אבותם בל יקמו וירשו ארץ ומלאו פני תבל ערים:

וקמתי עליהם נאם יהוה צבאות והכרתי לבבל שם ושאר ונין ונכד נאם יהוה:

ושמתיה למורש קפד ואגמי מים וטאטאתיה במטאטא השמד נאם יהוה צבאות:

נשבע יהוה צבאות לאמר אם לא כאשר דמיתי כן היתה וכאשר יעצתי היא תקום:

לשבר אשור בארצי ועל הרי אבוסנו וסר מעליהם עלו וסבלו מעל שכמו יסור:

זאת העצה היעוצה על כל הארץ וזאת היד הנטויה על כל הגוים:

כי יהוה צבאות יעץ ומי יפר וידו הנטויה ומי ישיבנה:

בשנת מות המלך אחז היה המשא הזה:

אל תשמחי פלשת כלך כי נשבר שבט מכך כי משרש נחש יצא צפע ופריו שרף מעופף:

ורעו בכורי דלים ואביונים לבטח ירבצו והמתי ברעב שרשך ושאריתך יהרג:

הילילי שער זעקי עיר נמוג פלשת כלך כי מצפון עשן בא ואין בודד במועדיו:

ומה יענה מלאכי גוי כי יהוה יסד ציון ובה יחסו עניי עמו: