مهنة 7

הלא צבא לאנוש על ארץ וכימי שכיר ימיו:

כעבד ישאף צל וכשכיר יקוה פעלו:

כן הנחלתי לי ירחי שוא ולילות עמל מנו לי:

אם שכבתי ואמרתי מתי אקום ומדד ערב ושבעתי נדדים עדי נשף:

לבש בשרי רמה וגיש עפר עורי רגע וימאס:

ימי קלו מני ארג ויכלו באפס תקוה:

זכר כי רוח חיי לא תשוב עיני לראות טוב:

לא תשורני עין ראי עיניך בי ואינני:

כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה:

לא ישוב עוד לביתו ולא יכירנו עוד מקמו:

גם אני לא אחשך פי אדברה בצר רוחי אשיחה במר נפשי:

הים אני אם תנין כי תשים עלי משמר:

כי אמרתי תנחמני ערשי ישא בשיחי משכבי:

וחתתני בחלמות ומחזינות תבעתני:

ותבחר מחנק נפשי מות מעצמותי:

מאסתי לא לעלם אחיה חדל ממני כי הבל ימי:

מה אנוש כי תגדלנו וכי תשית אליו לבך:

ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו:

כמה לא תשעה ממני לא תרפני עד בלעי רקי:

חטאתי מה אפעל לך נצר האדם למה שמתני למפגע לך ואהיה עלי למשא:

ומה לא תשא פשעי ותעביר את עוני כי עתה לעפר אשכב ושחרתני ואינני: