Leviticus 25

וידבר יהוה אל משה בהר סיני לאמר:

דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם כי תבאו אל הארץ אשר אני נתן לכם ושבתה הארץ שבת ליהוה:

שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמר כרמך ואספת את תבואתה:

ובשנה השביעת שבת שבתון יהיה לארץ שבת ליהוה שדך לא תזרע וכרמך לא תזמר:

את ספיח קצירך לא תקצור ואת ענבי נזירך לא תבצר שנת שבתון יהיה לארץ:

והיתה שבת הארץ לכם לאכלה לך ולעבדך ולאמתך ולשכירך ולתושבך הגרים עמך:

ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכל:

וספרת לך שבע שבתת שנים שבע שנים שבע פעמים והיו לך ימי שבע שבתת השנים תשע וארבעים שנה:

והעברת שופר תרועה בחדש השבעי בעשור לחדש ביום הכפרים תעבירו שופר בכל ארצכם:

וקדשתם את שנת החמשים שנה וקראתם דרור בארץ לכל ישביה יובל הוא תהיה לכם ושבתם איש אל אחזתו ואיש אל משפחתו תשבו:

יובל הוא שנת החמשים שנה תהיה לכם לא תזרעו ולא תקצרו את ספיחיה ולא תבצרו את נזריה:

כי יובל הוא קדש תהיה לכם מן השדה תאכלו את תבואתה:

בשנת היובל הזאת תשבו איש אל אחזתו:

וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך אל תונו איש את אחיו:

במספר שנים אחר היובל תקנה מאת עמיתך במספר שני תבואת ימכר לך:

לפי רב השנים תרבה מקנתו ולפי מעט השנים תמעיט מקנתו כי מספר תבואת הוא מכר לך:

ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלהיך כי אני יהוה אלהיכם:

ועשיתם את חקתי ואת משפטי תשמרו ועשיתם אתם וישבתם על הארץ לבטח:

ונתנה הארץ פריה ואכלתם לשבע וישבתם לבטח עליה:

וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעת הן לא נזרע ולא נאסף את תבואתנו:

וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית ועשת את התבואה לשלש השנים:

וזרעתם את השנה השמינת ואכלתם מן התבואה ישן עד השנה התשיעת עד בוא תבואתה תאכלו ישן:

והארץ לא תמכר לצמתת כי לי הארץ כי גרים ותושבים אתם עמדי:

ובכל ארץ אחזתכם גאלה תתנו לארץ:

כי ימוך אחיך ומכר מאחזתו ובא גאלו הקרב אליו וגאל את ממכר אחיו:

ואיש כי לא יהיה לו גאל והשיגה ידו ומצא כדי גאלתו:

וחשב את שני ממכרו והשיב את העדף לאיש אשר מכר לו ושב לאחזתו:

ואם לא מצאה ידו די השיב לו והיה ממכרו ביד הקנה אתו עד שנת היובל ויצא ביבל ושב לאחזתו:

ואיש כי ימכר בית מושב עיר חומה והיתה גאלתו עד תם שנת ממכרו ימים תהיה גאלתו:

ואם לא יגאל עד מלאת לו שנה תמימה וקם הבית אשר בעיר אשר לא חמה לצמיתת לקנה אתו לדרתיו לא יצא ביבל:

ובתי החצרים אשר אין להם חמה סביב על שדה הארץ יחשב גאלה תהיה לו וביבל יצא:

וערי הלוים בתי ערי אחזתם גאלת עולם תהיה ללוים:

ואשר יגאל מן הלוים ויצא ממכר בית ועיר אחזתו ביבל כי בתי ערי הלוים הוא אחזתם בתוך בני ישראל:

ושדה מגרש עריהם לא ימכר כי אחזת עולם הוא להם:

וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו גר ותושב וחי עמך:

אל תקח מאתו נשך ותרבית ויראת מאלהיך וחי אחיך עמך:

את כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית לא תתן אכלך:

אני יהוה אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלהים:

וכי ימוך אחיך עמך ונמכר לך לא תעבד בו עבדת עבד:

כשכיר כתושב יהיה עמך עד שנת היבל יעבד עמך:

ויצא מעמך הוא ובניו עמו ושב אל משפחתו ואל אחזת אבתיו ישוב:

כי עבדי הם אשר הוצאתי אתם מארץ מצרים לא ימכרו ממכרת עבד:

לא תרדה בו בפרך ויראת מאלהיך:

ועבדך ואמתך אשר יהיו לך מאת הגוים אשר סביבתיכם מהם תקנו עבד ואמה:

וגם מבני התושבים הגרים עמכם מהם תקנו וממשפחתם אשר עמכם אשר הולידו בארצכם והיו לכם לאחזה:

והתנחלתם אתם לבניכם אחריכם לרשת אחזה לעלם בהם תעבדו ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תרדה בו בפרך:

וכי תשיג יד גר ותושב עמך ומך אחיך עמו ונמכר לגר תושב עמך או לעקר משפחת גר:

אחרי נמכר גאלה תהיה לו אחד מאחיו יגאלנו:

או דדו או בן דדו יגאלנו או משאר בשרו ממשפחתו יגאלנו או השיגה ידו ונגאל:

וחשב עם קנהו משנת המכרו לו עד שנת היבל והיה כסף ממכרו במספר שנים כימי שכיר יהיה עמו:

אם עוד רבות בשנים לפיהן ישיב גאלתו מכסף מקנתו:

ואם מעט נשאר בשנים עד שנת היבל וחשב לו כפי שניו ישיב את גאלתו:

כשכיר שנה בשנה יהיה עמו לא ירדנו בפרך לעיניך:

ואם לא יגאל באלה ויצא בשנת היבל הוא ובניו עמו:

כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים אני יהוה אלהיכם: