Acts 2

1

וביום מלאת שבעת השבעות ויתאספו כלם לב אחד׃

2

ויהי פתאם קול רעש מן־השמים כקול רוח סערה וימלא את־כל־הבית אשר ישבו בו׃

3

ותראינה אליהם לשנות נחלקות ומראיהן כאש ותנוחינה אחת אחת על כל־אחד מהם׃

4

וימלאו כלם רוח הקדש ויחלו לדבר בלשנות אחרות כאשר נתנם הרוח להטיף׃

5

ובירושלים שכנו יהודים אנשי חסד מכל־גוי וגוי אשר תחת השמים׃

6

ויהי בהיות קול הרעש ההוא ויקבצו עם־רב ויהיו נבכים כי־איש איש שמע אתם מדברים בשפת עמו׃

7

וישתוממו ויתמהו ויאמרו איש אל־רעהו הנה כל־אלה המדברים הלא גלילים המה׃

8

ואיך אנחנו שמעים אתם איש כשפת־ארץ מולדתנו׃

9

פרתיים ומדים ועילמים וישבי ארם נהרים יהודה וקפודקיה פנטוס ואסיא׃

10

פרוגיא ופמפוליא מצרים וחבל לוב אשר על־יד קוריני והבאים מרומי גם־יהודים גם־גרים׃

11

כרתים וערבים הנה אנחנו שמעים אתם מספרים בלשנותינו גדלות האלהים׃

12

וישתוממו כלם ויבהלו ויאמרו איש אל־אחיו מה־תהיה זאת׃

13

ואחרים לעגו ויאמרו כי־מלאי עסיס המה׃

14

אז יעמד פטרוס ואחד העשר עמו וישא את־קולו וידבר אליהם אנשי יהודה וישבי ירושלים כלכם זאת תודע לכם והאזינו אל־דברי׃

15

כי אלה לא שכורים המה כאשר חשבתם כי שעה שלישית ביום עתה׃

16

אבל זה הוא האמור על־ידי יואל הנביא׃

17

והיה באחרית הימים נאם אלהים אשפך את־רוחי על־כל־בשר ונבאו בניכם ובנתיכם ובחוריכם חזינות יראו וזקניכם חלמות יחלמון׃

18

וגם על־עבדי ועל־שפחותי בימים ההמה אשפך את־רוחי ונבאו׃

19

ונתתי מופתים בשמים ממעל ואתות בארץ מתחת דם ואש ותימרות עשן׃

20

השמש יהפך לחשך והירח לדם לפני בוא יום יהוה הגדול והנורא׃

21

והיה כל אשר־יקרא בשם יהוה ימלט׃

22

אנשי ישראל שמעו הדברים האלה ישוע הנצרי האיש אשר נאמן לכם מאת האלהים בגבורות ובמופתים ובאתות אשר האלהים עשה על־ידו בתוככם כאשר ידעתם גם־אתם׃

23

אתו הנמסר על־פי עצת האלהים הנחרצה וידיעתו מקדם לקחתם ובידי רשעים הוקעתם והרגתם אתו׃

24

והאלהים הקימו מן־המתים בהתיר את־חבלי המות באשר נמנע מן־המות לעצר אתו׃

25

כי־דוד אמר עליו שויתי יהוה לנגדי תמיד כי מימיני בל־אמוט׃

26

לכן שמח לבי ויגל כבודי אף־בשרי ישכן לבטח׃

27

כי לא־תעזב נפשי לשאול לא־תתן חסידך לראות שחת׃

28

תודיעני ארחות חיים שבע שמחות את־פניך׃

29

אנשים אחים הניחו לי ואדברה באזני כלכם על־דוד אבינו אשר גם־מת גם־נקבר וקבורתו אתנו היא עד־היום הזה׃

30

והוא בהיותו נביא ומדעתו את־השבועה אשר נשבע לו האלהים להקים את־המשיח כפי הבשר מפרי חלציו להושיבו על־כסאו׃

31

לכן בחזותו מראש דבר על־תקומת המשיח כי לא־נעזבה נפשו לשאול וגם־בשרו לא־ראה שחת׃

32

את־ישוע זה הקים אלהים מן־המתים ואנחנו כלנו עדיו׃

33

ועתה אחרי הנשאו בימין האלהים לקח מאת האב את־הבטחת רוח הקדש וישפך את־אשר אתם ראים ושמעים׃

34

כי דוד לא עלה השמימה והנה הוא אמר נאם־יהוה לאדני שב לימיני׃

35

עד־אשית איביך הדם לרגליך׃

36

לכן ידע־נא בית ישראל כלו כי לאדון ולמשיח שמו האלהים את־ישוע זה אשר צלבתם׃

37

ויהי כשמעם התעצבו אל־לבם ויאמרו אל־פטרוס ואל־שאר השליחים אנשים אחים מה עלינו לעשות׃

38

ויאמר פטרוס אליהם שובו מדרכיכם והטבלו כל־איש מכם על־שם ישוע המשיח לסליחת חטאיכם וקבלתם את־מתנת רוח הקדש׃

39

כי לכם ההבטחה ולבניכם ולכל הרחוקים לכל־אשר קרא יהוה אלהינו׃

40

ויעד עוד בהם באמרים אחרים הרבה ויזהר אתם לאמר המלטו נא מדור תהפכות הזה׃

41

ויקבלו את־דברו בשמחה ויטבלו וביום ההוא נוספו כשלשת אלפי נפש׃

42

ויהיו שקדים על־תורת השליחים ועל־ההתחברות ועל־בציעת הלחם ועל־התפלה׃

43

ותפל אימה על־כל־נפש ומופתים רבים ואתות נעשו על־ידי השליחים בירושלים ואימה גדולה היתה על־כלם׃

44

וכל־המאמינים התאחדו יחד ויהי־להם הכל בשתפות׃

45

ואת־אחזתם ואת־רכושם מכרו ויחלקו אתם לכלם לאיש איש די מחסורו׃

46

ויום יום היו שקדים במקדש לב אחד ויבצעו את־הלחם בבית בבית׃

47

ויאכלו מזונם בגילה ובתם לבב וישבחו את־האלהים וימצאו חן בעיני כל־העם והאדון הוסיף יום יום על־העדה את־הנושעים׃