John 11

1

ויהי איש חולה לעזר שמו מבית־היני כפר מרים ומרתא אחותה׃

2

היא מרים אשר משחה את־האדון בשמן המר ותנגב את־רגליו בשערותיה ועתה לעזר אחיה חלה׃

3

ותשלחנה אחיותיו אליו לאמר אדני הנה זה אשר אהבת חלה הוא׃

4

וישמע ישוע ויאמר זאת המחלה איננה למות כי אם־לכבוד האלהים למען יכבד־בה בן־האלהים׃

5

וישוע אהב את מרתא ואת־אחותה ואת־לעזר׃

6

ויהי כשמעו כי חלה ויתמהמה וישב יומים במקום אשר־הוא שם׃

7

ואחרי־כן אמר לתלמידיו לכו ונשובה לארץ יהודה׃

8

ויאמרו אליו תלמידיו רבי עתה זה בקשו היהודים לסקלך ואתה תשוב שמה׃

9

ויען ישוע הלא שתים־עשרה שעות ליום איש כי־ילך ביום לא יכשל כי יראה אור העולם הזה׃

10

אבל ההלך בלילה יכשל כי האור אין בו׃

11

כזאת דבר ואחרי־כן אמר אליהם לעזר ידידנו ישן הוא ואנכי הלך למען אעירנו׃

12

ויאמרו תלמידיו אדני אם־ישן הוא יושע׃

13

וישוע דבר על־מותו והמה חשבו כי על־מנוחת השנה דבר׃

14

אז גלה ישוע את־אזנם ויאמר אליהם לעזר מת׃

15

ושמח אני בגללכם כי לא־הייתי שם למען תאמינו ועתה נסעה ונלכה אליו׃

16

ויאמר תומא הנקרא דידומוס אל־התלמידים חבריו נלכה גם־אנחנו למען נמות עמו׃

17

ויבא ישוע וימצאהו זה ארבעה ימים שכב בקבר׃

18

ובית־היני היה קרוב לירושלים כדרך חמש עשרה ריס׃

19

ורבים מן־היהודים באו בית־מרתא ומרים לנחם אתהן על־אחיהן׃

20

ויהי כשמע מרתא כי ישוע בא ותצא לקראתו ומרים יושבת בבית׃

21

ותאמר מרתא אל־ישוע אדני אלו היית פה כי־אז לא־מת אחי׃

22

וגם־עתה ידעתי כי כל־אשר תשאל מאת אלהים יתן לך אלהים׃

23

ויאמר אליה ישוע קום יקום אחיך׃

24

ותאמר אליו מרתא ידעתי כי יקום בתקומה ביום האחרון׃

25

ויאמר אליה ישוע אנכי התקומה והחיים המאמין בי יחיה גם כי־ימות׃

26

וכל־החי אשר יאמין־בי לא־ימות לעולם התאמיני זאת׃

27

ותאמר אליו כן אדני האמנתי כי־אתה המשיח בן־האלהים הבא לעולם׃

28

ויהי אחר דברה זאת ותלך ותקרא למרים אחותה בסתר לאמר הנה המורה פה וקרא לך׃

29

היא שמעה ותמהר לקום ותבא אליו׃

30

וישוע טרם יבא אל־הכפר כי־עודנו עמד במקום אשר פגשתו־שם מרתא׃

31

והיהודים אשר־באו אל־ביתה לנחמה כראותם את־מרים כי־קמה פתאם ותצא הלכו אחריה באמרם כי־הלכה לה אל־הקבר לבכות שמה׃

32

ותבא מרים אל־המקום אשר ישוע עמד שם ותרא אתו ותפל לרגליו ותאמר לו אדני אלו היית פה כי־אז לא־מת אחי׃

33

ויהי כראות ישוע אתה בכיה וגם־היהודים אשר־באו אתה בכים ותזעם רוחו ויהי מרעיד׃

34

ויאמר איפה שמתם אתו ויאמרו אליו אדני בא וראה׃

35

ויבך ישוע׃

36

ויאמרו היהודים הנה מה־גדלה אהבתו אתו׃

37

ומקצתם אמרו הפקח עיני העור הלא יכל לעשות שגם־זה לא ימות׃

38

ויוסף עוד ישוע להזעם ברוחו ויבא אל־הקבר והוא מערה ואבן על־מבואה׃

39

ויאמר ישוע שאו את־האבן מעליה ותאמר אליו מרתא אחות המת אדני הנה כבר באש כי־ארבעה ימים לו׃

40

ויאמר אליה ישוע הלא אמרתי לך כי אם־תאמיני תחזי את־כבוד האלהים׃

41

וישאו את־האבן אשר המת הושם שם וישוע נשא את־עיניו למרום ויאמר אודך אבי כי עניתני׃

42

ואני ידעתי כי בכל־עת תענני אולם בעבור העם הזה אשר סביבותי דברתי למען יאמינו בי כי אתה שלחתני׃

43

ויהי ככלותו לדבר ויקרא בקול גדול לעזר קום צא׃

44

ויצא המת וידיו ורגליו כרוכת בתכריכין ופניו לוטים במטפחת ויאמר אליהם ישוע התירו אתו וילך לדרכו׃

45

ורבים מן־היהודים אשר באו אל־מרים בראותם את־אשר עשה ישוע האמינו בו׃

46

ומקצתם הלכו אל־הפרושים ויגידו להם את־אשר עשה ישוע׃

47

אז יקהילו הכהנים הגדולים והפרושים את־הסנהדרין ויאמרו מה־נעשה כי האיש הלזה עשה אתות הרבה׃

48

אם־נניח לו לעשות כלם יאמינו בו ובאו הרומיים ולקחו גם את־אדמתנו וגם את־עמנו׃

49

ואחד מהם קיפא שמו והוא כהן גדול בשנה ההיא אמר אליהם הן לא־תדעו מאומה׃

50

אף לא־תבינו כי טוב לנו מות איש אחד בעד הגוי מאבד העם כלו׃

51

וזאת לא־דבר מלבו כי אם־בהיותו כהן גדול בשנה ההיא נבא כי־ישוע ימות בעד העם׃

52

ולא־בעד העם לבד כי אם־לקבץ גם־את־בני אלהים המפזרים והיו לאחד׃

53

ויועצו יחדו להמיתו מהיום ההוא והלאה׃

54

על־כן לא־התהלך ישוע עוד בתוך היהודים בגלוי כי אם־סר משם לארץ הקרובה אל־המדבר אל־עיר אפרים ויגר־שם עם־תלמידיו׃

55

ויקרבו ימי הפסח ליהודים ועם־רב עלו מן־הארץ ירושלימה לפני הפסח למען יטהרו׃

56

ויבקשו את־ישוע ובעמדם בבית המקדש נדברו לאמר מה־תחשבו הכי לא־יבוא אל־החג׃

57

והכהנים הגדולים והפרושים גזרו גזרה אשר אם־ידע איש את־מקומו יודיענו למען יתפשהו׃