John 5

1

אחר הדברים האלה היה חג ליהודים ויעל ישוע ירושלים׃

2

ובירושלים ברכה קרובה לשער הצאן ושמה בלשון עברית בית־חסדא ולה חמשה אלמים׃

3

שמה שכבו חולים ועורים ופסחים ויבשי־כח לרב והמה מיחלים לתנועת המים׃

4

כי מלאך ירד במועדו אל־הברכה וירעש את־מימיה והיה הירד ראשון אל־תוכה אחרי התגעשו המים הוא נרפא מכל־מחלה אשר דבקה בו׃

5

ואיש היה שם אשר חלה חליו זה שלשים ושמנה שנה׃

6

וירא אתו ישוע שכב וידע כי ארכו־לו ימי חליו ויאמר אליו התחפץ להרפא׃

7

ויען החולה אדני אין־איש אתי אשר ישליכני בהרעש המים אל־הברכה ובטרם אבא וירד אחר לפני׃

8

ויאמר אליו ישוע קום שא את־משכבך והתהלך׃

9

וכרגע שב האיש לאיתנו וישא את־משכבו ויתהלך והיום ההוא יום שבת היה׃

10

ויאמרו היהודים אל־האיש הנרפא שבת היום אסור לך לשאת את־משכבך׃

11

ויען אתם לאמר האיש אשר החלימני הוא אמר אלי שא את־משכבך והתהלך׃

12

וישאלהו מי זה האיש אשר אמר לך שא את־משכבך והתהלך׃

13

והנרפא לא ידע מי הוא כי סר ישוע וילך בהיות המון רב במקום ההוא׃

14

ויהי אחרי־כן וימצאהו ישוע בבית המקדש ויאמר אליו הנה נרפא־לך אל־תוסיף לחטא פן־תאנה אליך רעה גדולה מזאת׃

15

וילך האיש ויגד ליהודים כי־ישוע הוא אשר רפאו׃

16

ועל־כן רדפו היהודים את־ישוע ויבקשו המיתו על־כי־עשה כזאת בשבת׃

17

ויען אתם ישוע אבי פעל עד־עתה וגם־אנכי פעל׃

18

אז יוסיפו היהודים לבקש את־נפשו כי מלבד אשר חלל את־השבת עוד אמר כי האלהים הוא אביו וידמה לאלהים׃

19

ויען ישוע ויאמר אליהם אמן אמן אני אמר לכם לא־יוכל הבן לעשות דבר מנפשו בלתי את אשר־יראה את־אביו עשה כי את־אשר עשה הוא גם־הבן יעשה כמהו׃

20

כי האב אהב את־הבן ומראה אתו כל אשר יעשה ועוד מעשים גדולים מאלה יראהו למען תתמהו׃

21

כי כאשר האב יעיר ויחיה את־המתים כן גם־הבן יחיה את־אשר יחפץ׃

22

כי האב לא־ידין איש כי אם־כל־המשפט נתן לבן למען יכבדו כלם את־הבן כאשר יכבדו את־האב׃

23

מי אשר לא־יכבד את־הבן גם את־האב אשר שלחו איננו מכבד׃

24

אמן אמן אני אמר לכם השמע דברי ומאמין לשלחי יש־לו חיי עולמים ולא יבא במשפט כי־עבר ממות לחיים׃

25

אמן אמן אני אמר לכם כי־תבוא שעה ועתה היא אשר ישמעו המתים את־קול בן־האלהים והשמעים חיה יחיו׃

26

כי כאשר לאב יש חיים בעצמו כן נתן גם־לבן להיות־לו חיים בעצמו׃

27

ואף־שלטן נתן לו לעשות משפט כי בן־אדם הוא׃

28

אל־תתמהו על־זאת כי הנה שעה באה אשר כל־שכני קבר את־קולו ישמעון׃

29

ויצאו עשי הטוב לתקומת החיים ועשי הרע לתקומת המשפט׃

30

לא אוכל לעשות דבר מנפשי כאשר אשמע כן אשפט ומשפטי משפט־צדק כי לא אבקש רצוני כי אם־רצון האב אשר שלחני׃

31

אם־אנכי מעיד עלי עדותי איננה נאמנה׃

32

יש אחר המעיד עלי וידעתי כי עדותו אשר־הוא מעיד עלי נאמנה היא׃

33

אתם שלחתם אל־יוחנן והוא העיד על־האמת׃

34

ואני אינני לקח עדות מאדם אך אמרתי זאת למען תושעון׃

35

הוא היה הנר הדלק והמאיר ואתם רציתם לשוש כשעה לאורו׃

36

ואני יש־לי עדות גדולה מעדות יוחנן כי המעשים אשר נתן־לי אבי להשלימם המעשים האלה אשר־אני עשה מעידים עלי כי האב שלחני׃

37

והאב אשר שלחני הוא מעיד עלי ואתם את־קולו לא־שמעתם מעולם ותמונתו לא ראיתם׃

38

ודברו איננו שכן בקרבכם כי אינכם מאמינים לשלוחו׃

39

דרשו בכתובים אשר תחשבו שיש לכם חיי עולמים בהם והמה המעידים עלי׃

40

ואתם אינכם אבים לבוא אלי להיות לכם חיים׃

41

לא־אקח כבוד מבני אדם׃

42

אכן ידעתי אתכם כי אין־אהבת אלהים בקרבכם׃

43

אני הנה באתי בשם אבי ולא קבלתם אתי ואם־יבא אחר בשם עצמו אתו תקבלו׃

44

איך תוכלו להאמין אתם הלקחים כבוד איש מרעהו ואת־הכבוד אשר מאת־האלהים היחיד לא תבקשו׃

45

אל־תחשבו כי אנכי אטען נגדכם לפני אבי משה הוא הטען נגדכם אשר־לו תיחלו׃

46

כי לו האמנתם למשה גם־לי תאמינו כי הוא כתב עלי׃

47

ואם־לכתביו אינכם מאמינים איכה לדברי תאמינו׃