Luke 6

1

ויהי בשבת השנית לספירת העמר עבר בין הקמה ויקטפו תלמידיו מלילת ויפרכו אתן בידיהם ויאכלו׃

2

ויש מן־הפרושים אשר אמרו אליהם למה אתם עשים את אשר איננו מתר לעשות בשבת׃

3

ויען ישוע ויאמר אליהם הלא קראתם את אשר עשה דוד בהיותו רעב הוא ואשר היו אתו׃

4

כאשר בא אל־בית האלהים ויקח את־לחם הפנים ויאכל וגם־נתן לאשר אתו את אשר לא נכון לאכלו כי אם־לכהנים לבדם׃

5

ויאמר אליהם בן־האדם גם־אדון השבת הוא׃

6

ויהי בשבת אחרת בא אל־בית הכנסת וילמד ושם איש אשר יבשה ידו הימנית׃

7

ויארבו־לו הסופרים והפרושים לראות אם־ירפא בשבת למען ימצאו עליו שטנה׃

8

והוא ידע את־מחשבותם ויאמר אל־האיש אשר ידו יבשה קום ועמוד בתוך ויקם ויעמד׃

9

ויאמר אליהם ישוע אשאלה אתכם דבר הנכון בשבת להיטיב אם להרע להציל נפש אם־לאבד׃

10

ויבט סביב אל־כלם ויאמר לאיש פשט את־ידך ויעש כן ותרפא ידו ותשב כאחרת׃

11

והמה נמלאו חמה ויוסדו יחד מה־לעשות לישוע׃

12

ויהי בימים ההם ויצא ההרה להתפלל ויעמד כל־הלילה בתפלה לאלהים׃

13

ובהיות הבקר אסף אליו את־תלמידיו ויבחר מהם שנים עשר אשר גם קרא להם שליחים׃

14

את־שמעון אשר גם־קראו פטרוס ואת־אנדרי אחיו את־יעקב ואת יוחנן את פילפוס ואת בר־תלמי׃

15

את מתי ואת־תומא ואת־יעקב בן־חלפי ואת־שמעון המכנה הקנא׃

16

את־יהודה בן־יעקב ואת־יהודה איש־קריות אשר גם־היה למוסר׃

17

וירד אתם ויעמד במקום מישור והמון תלמידיו וקהל עם רב מכל־יהודה וירושלים ומחוף ים־צור וצידון אשר באו לשמע אתו ולהרפא מחלייהם׃

18

וגם־הנלחצים ברוחות טמאות וירפאו׃

19

וכל־ההמון מבקשים לגעת בו כי גבורה יצאה מאתו ורפאה את־כלם׃

20

והוא נשא את־עיניו אל־תלמידיו ויאמר אשריכם העניים כי־לכם מלכות האלהים׃

21

אשריכם הרעבים כעת כי תשבעו אשריכם הבכים כעת כי תשחקו׃

22

אשריכם אם־ישנאו אתכם האנשים ואם־ינדו אתכם וחרפו והדיחו את־שמכם כשם רע בעבור בן־האדם׃

23

שמחו ביום ההוא ורקדו כי הנה שכרכם רב בשמים כי כזאת עשו אבותיהם לנביאים׃

24

אך־אוי לכם העשירים כי־כבר לקחתם את נחמתכם׃

25

אוי לכם השבעים כי תרעבו אוי לכם השחקים כעת כי תתאבלו ותבכו׃

26

אוי לכם אם כל־האנשים משבחים אתכם כי־כזאת עשו אבותיהם לנביאי השקר׃

27

אבל אליכם השמעים אני אמר אהבו את־איביכם היטיבו לשנאיכם׃

28

ברכו את־מקלליכם והתפללו בעד מכלימיכם׃

29

המכה אתך על־הלחי הטה־לו גם את־האחרת והלקח את־מעילך אל־תמנע ממנו גם את־כתנתך׃

30

וכל־השאל ממך תן־לו והלקח את אשר לך אל־תשאל מאתו׃

31

וכאשר תחפצו כי־יעשו לכם בני האדם כן תעשו־להם גם־אתם׃

32

ואם תאהבו את־אהביכם מה־הוא חסדכם כי גם־החטאים אהבים את־אהביהם׃

33

ואם־תיטיבו למטיביכם מה־הוא חסדכם גם־החטאים יעשו־כן׃

34

ואם־תלוו את־האנשים אשר תקוו לקבל מהם מה־הוא חסדכם גם החטאים מלוים את־החטאים למען יושב להם בשוה׃

35

אבל אהבו את־איביכם והיטיבו והלוו מבלי תוחלת ויהי שכרכם רב והייתם בני עליון כי טוב הוא גם־לשכחי טובה ולרעים׃

36

לכן היו רחמנים כאשר גם־אביכם רחום הוא׃

37

ואל־תשפטו ולא תשפטו אל־תחיבו ולא תחיבו נקו ותנקו׃

38

תנו ותנתן לכם מדה טובה דחוקה וגדושה ומשפעה יתנו אל־חיקכם כי במדה אשר אתם מודדים בה ימד לכם׃

39

וישא משלו ויאמר אליהם היוכל עור לנהל את־העור הלא יפלו שניהם אל־הפחת׃

40

אין תלמיד נעלה על־רבו ודי לכל־תלמיד שלם להיות כרבו׃

41

ולמה זה אתה ראה את־הקיסם אשר בעין אחיך ואת־הקורה בעינך לא תביט׃

42

ואיך תאמר אל־אחיך אחי הניחה לי ואסירה את־הקיסם אשר בעינך ואינך ראה את־הקורה אשר בעינך החנף הסר בראשונה את־הקורה מעינך ואחר ראה תראה להסיר את־הקיסם אשר בעין אחיך׃

43

כי־עץ טוב איננו עשה פרי משחת וגם־עץ משחת איננו עשה פרי טוב׃

44

כי כל־עץ נכר בפריו כי אין אספים תאנים מן־הקצים אף אין־בצרים ענב מן־הסנה׃

45

האיש הטוב מאוצר לבבו הטוב מפיק את־הטוב והאיש הרע מאוצר לבבו הרע מפיק את־הרע כי־משפעת הלב ימלל פיהו׃

46

ולמה זה אתם קראים לי אדני אדני ואינכם עשים את אשר־אני אמר׃

47

כל־הבא אלי ושומע את־דברי ועשה אתם אורה אתכם למי הוא דומה׃

48

דומה הוא לאיש בנה־בית אשר העמיק לחפר וייסדו על־הסלע וכבוא השטף פרץ הנהר בבית ההוא ולא יכל להניעו כי על־הסלע יסודו וטוב מבנהו׃

49

ואשר שמע ולא עשה דומה לאיש אשר בנה בית על־הקרקע בלי יסוד ויפרץ־בו הנהר ויפל פתאם ויגדל שבר הבית ההוא׃