Matthew 21

1

ויהי כאשר קרבו לירושלים ובאו אל־בית־פגי בהר הזיתים וישלח ישוע שנים מן־התלמידים׃

2

ויאמר אליהם לכו אל־הכפר אשר ממולכם שם תמצאו אתון אסורה ועיר עמה התירו אתם והביאו אלי׃

3

וכי־יאמר איש אליכם דבר ואמרתם האדון צריך להם וברגע ישלחם׃

4

וכל־זאת היתה למלאת הנאמר ביד הנביא לאמר׃

5

אמרו לבת־ציון הנה מלכך יבוא לך עני ורכב על־חמור ועל־עיר בן־אתנות׃

6

וילכו התלמידים ויעשו כאשר צוה אתם ישוע׃

7

ויביאו את־האתון ואת־העיר וישימו עליהם את־בגדיהם וירכיבהו עליהם׃

8

ורב ההמון פרשו את־בגדיהם על־הדרך ואחרים כרתו ענפי עצים וישטחום על־הדרך׃

9

והמון העם ההלכים לפניו ואחריו קראו לאמר הושע־נא לבן־דוד ברוך הבא בשם יהוה הושע־נא במרומים׃

10

ויהי בבאו ירושלים ותהם כל־העיר לאמר מי הוא זה׃

11

ויאמרו המני העם זה הוא הנביא ישוע מנצרת אשר בגליל׃

12

ויבא ישוע אל־מקדש האלהים ויגרש משם את כל־המוכרים והקונים במקדש ויהפך את־שלחנות השלחנים ואת־משבות מכרי היונים׃

13

ויאמר אליהם הן כתוב כי ביתי בית־תפלה יקרא ואתם שמתם אתו למערת פריצים׃

14

ויגשו אליו עורים ופסחים במקדש וירפאם׃

15

ויהי כראות הכהנים הגדולים והסופרים את הנפלאות אשר עשה ואת הילדים הצעקים במקדש ואמרים הושע־נא לבן־דוד ויחר להם׃

16

ויאמרו אליו השמע אתה את־אשר אלה אמרים ויאמר ישוע אליהם כן הכי קרא לא קראתם מפי עוללים ויונקים יסדת עז׃

17

ויעזבם ויצא מחוץ לעיר אל־בית־היני וילן שם׃

18

ובבקר שב אל־העיר והוא רעב׃

19

וירא תאנה אחת על־הדרך ויקרב אליה ולא־מצא בה מאומה מלבד העלים ויאמר אליה מעתה לא־יהיה ממך פרי עד־עולם ותיבש התאנה פתאם׃

20

ויראו התלמידים ויתמהו לאמר איך יבשה התאנה פתאם׃

21

ויען ישוע ויאמר אליהם אמן אמר אני לכם אם־תהיה לכם אמונה ואין ספק בלבבכם לא לבד כמעשה התאנה הזאת תעשו כי־גם באמרכם אל־ההר הזה הנשא והעתק אל־תוך הים היו תהיה׃

22

וכל אשר תשאלו בתפלה ואתם מאמינים תקחהו׃

23

ויבא אל־המקדש ויהי בלמדו שם ויגשו אליו ראשי הכהנים וזקני העם ויאמרו באיזו רשות אתה עשה אלה ומי נתן לך הרשות הזאת׃

24

ויען ישוע ויאמר אליהם גם־אני אשאלה אתכם דבר אחד אשר אם־תגידו אתו לי גם־אני אגיד לכם באיזו רשות אני עשה אלה׃

25

טבילת יוחנן מאין היתה המן־השמים אם־מבני אדם ויחשבו בלבבם לאמר׃

26

אם־נאמר מן־השמים יאמר אלינו מדוע אפוא לא האמנתם לו ואם־נאמר מבני אדם יראים אנחנו את־המון העם כי־כלם חשבים את־יוחנן לנביא׃

27

ויענו את־ישוע ויאמרו לא ידענו ויאמר אליהם גם־אני לא אמר לכם באיזו רשות אני עשה אלה׃

28

אבל מה־דעתכם איש היה ולו שני בנים ויגש אל־הראשון ויאמר בני לך היום ועבד בכרמי׃

29

ויען ויאמר אינני אבה ואחרי־כן נחם וילך׃

30

ויגש אל־השני וידבר כזאת גם־אליו ויען ויאמר הנני אדני ולא הלך׃

31

מי משניהם עשה את־רצון האב ויאמרו אליו הראשון ויאמר להם ישוע אמן אמר אני לכם המוכסים והזונות יקדמו אתכם לבוא אל־מלכות האלהים׃

32

כי יוחנן בא אליכם בדרך צדקה ולא האמנתם לו אבל המוכסים והזונות הם האמינו לו ואתם ראיתם ולא שבתם אחרי־כן להאמין לו׃

33

משל אחר שמעו איש בעל־בית היה ויטע האיש כרם ויעש גדר סביב לו ויחצב יקב ויבן מגדל בתוכו ויתנהו אל־כרמים וילך בדרך מרחוק׃

34

ויהי בהגיע עת הבציר וישלח עבדיו אל־הכרמים לקחת את־פריו׃

35

ויחזיקו הכרמים בעבדיו את־זה הכו ואת־זה הרגו ואת זה סקלו׃

36

ויוסף שלח עבדים אחרים רבים מן־הראשונים ויעשו ככה גם־להם׃

37

ובאחרונה שלח אליהם את־בנו באמרו מפני בני יגורו׃

38

ויהי כראות הכרמים את־הבן ויאמרו איש אל־אחיו זה הוא היורש לכו ונהרגהו ונאחזה בנחלתו׃

39

ויחזיקו בו וידחפוהו אל־מחוץ לכרם ויהרגו אתו׃

40

והנה כבוא בעל הכרם מה־יעשה לכרמים ההם׃

41

ויאמרו אליו ירע לרעים ויאבדם ואת־הכרם יתן לכרמים אחרים אשר ישיבו לו את־הפרי בעתו׃

42

ויאמר ישוע אליהם הכי קרא לא־קראתם בכתובים אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה מאת יהוה היתה זאת היא נפלאת בעינינו׃

43

על־כן אני אמר לכם כי־תקח מכם מלכות האלהים ותנתן לגוי אשר יעשה את־פריה׃

44

והנפל על־האבן ההיא ישבר ואשר תפל עליו תשחקהו׃

45

ויהי כשמע הכהנים הגדולים והפרושים את־משליו ויבינו כי עליהם דבר׃

46

ויבקשו לתפשו אך יראו מפני המון העם כי לנביא חשבהו׃